Lucera


אסקולי סַטריאָנוֹ. "ומשם [ממלפי] מהלך כמו יום לאשכולי, ושם כמו ארבעים יהודים ובראשם ר' קונסולי, ור' צמח חתנו ור' יוסף". העיירה, הראשונה בגבולות המנהליים הנוכחיים של פוליה (בתקופת בנימין מטודלה אפילו הבזיליקטה הנוכחית הייתה חלק ממנה), ראויה לביקור בזכות מרכזה המכיל בעדויות מונומנטליות רבות וחשובות.

Sannicandro Garganico


סאניקנדרו גרגניקו. ההיסטוריה של הקהילה המקומית מיוחדת במינה. דונאטו מנדוזיו, שהיה משוכנע בצורך לשחזר את המסורות המתוארות בברית הישנה, ​​דחק בשנות ה-30 של המאה העשרים בחלק מתושבי העיירה להתגייר. חלק מאלה שהלכו בעקבותיו עברו לישראל מיד לאחר הקמת המדינה, ואחרים נשארו בעיירה, שבה פעיל עד היום בית כנסת קטן.

Ascoli Satriano

 

אסקולי סַטריאָנוֹ. "ומשם [ממלפי] מהלך כמו יום לאשכולי, ושם כמו ארבעים יהודים ובראשם ר' קונסולי, ור' צמח חתנו ור' יוסף". העיירה, הראשונה בגבולות המנהליים הנוכחיים של פוליה (בתקופת בנימין מטודלה אפילו הבזיליקטה הנוכחית הייתה חלק ממנה), ראויה לביקור בזכות מרכזה המכיל בעדויות מונומנטליות רבות וחשובות.

 

Manfredonia

 

מנפרדוניה. בעיר זו, שקרויה על שם מנפרדי, בנו של פרידריך השני, סבלה הקהילה היהודית בתקופת מלכי אנג‘ווין המוקדמת (סוף המאה השלוש-עשרה) מהמספר הגבוה ביותר של מתנצרים. מסיבה זו נשארו שם לאורך זמן לא מעט מוטבלים חדשים לנצרות, שהמשיכו ליהנות מזכויות מיוחדות עד המאה ה-16.

Barletta


ברלֶטה. הודות לנמל שלה, ברלטה הייתה מקום מושבה של קהילה יהודית גדולה בימי הביניים המאוחרים. לאחר גירוש ספרד נוספו אליה פליטים יהודים רבים, והגדילו אותה. מסמכים ארכיוניים רבים מתייחסים לסוחרים יהודים שהתגוררו בעיר, באזור Via del Cambio (רחוב חלפני הכסף), כיום Corso Cavour. יצחק אברבנאל (1508-1437), החכם הגדול, אחד המפורסמים ביותר מבין המגורשים מחצי האי האיברי, שהה שם בתחילת המאה השש-עשרה יחד עם בנו יהודה (בערך 1460 עד אחרי 1521), הידוע יותר בשם לאונה אבראו, שחיבר את אחת מיצירות האסתטיקה הנפוצות ביותר בתקופת הרנסנס, Dialoghi d'amore (שיחות על אהבה). היצירה חוברה באיטלקית, אולי אפילו בברלטה.

Trani

 

טראני. ומשם שני ימים לטראני, אשר על שפת הים, ושם מתקבצים כל הטועם לעבור לירושלים כי שם הנמל הנכון. ושם קהל מישראל כמו מאתיים. ובראשם ר' אליה ור' מתן הדרשן ור' יעקב והיא עיר גדולה וטובה". 

בטראני השתמר בשלמותו, עד היום, המרכז המפואר מימי הביניים. הודות לתנועת עולי הרגל לכיוון ארץ הקודש, התגוררה בטראני בתקופה הנורמנית-סוואבית קהילה גדולה, שהצטמצמה בתקופת מלכי אנג'יו,  ומילאה מחדש תפקיד משמעותי בתקופת בית אראגון (המאה ה-15), עד הגירוש במאה השש-עשרה. השם "ויה ג'ודאה" נותר לזכר הרובע היהודי העתיק, שהיה בקרבת הנמל. אין לפסוח בשום אופן על שני בתי הכנסת מהמאה השתים-עשרה, שהמבנה הארכיטקטוני שלהם השתמר במלואו: סקולה (= בית כנסת) נובה (= חדשה) וסקולה גרנדה (= גדולה). סקולה נובה, שהפכה לכנסייה כמו סקולה גרנדה הסמוכה כבר במהלך המאה השלוש-עשרה, חזרה לשמש כבית כנסת עם ייסודה מחדש של קהילה יהודית מקומית קטנה. במבנה ניתן עדיין לראות את ארון הקודש הבנוי מאבן. לאחר עשרות שנים של הזנחה, שחזור קפדני הפך את סקולה גרנדה למוזיאון הראשי של יהדות פוליה (Museo Sinagoga Sant'Anna). בפנים נשמרה אבן הראשה, מתוארכת לשנת 1246. כתובות שונות על קברי יהודים שנמצאו ליד טראני הועברו למוזיאון, וניתן עדיין לראות כתובות נוספות על גבי כמה מבנים במרכז ההיסטורי.

Andria


אנדריה. כנסיית Santa Maria Mater Gratiae באנדריה הוקמה כנראה על שרידי בניין של בית כנסת.

Bitonto

 

ביטונְטו. ידוע לנו שהיה שם בית ספר יהודי חשוב במאה החמש-עשרה. נותרו ממנו יצירות דידקטיות שחוברו לשימוש התלמידים. משפחת קלונימוס מילאה שם תפקיד רם מעלה.

Bari

 

בארי. "ומשם מהלך יום מקול [= ניקולה] שדבארי [בארי], היא המדינה הגדולה אשר החריב המלך גואלמו של צקיליה [סיציליה], ואין שם ישראל היום מפני שהיא חרבה מן הגויים כמו כן". 

בתקופת ביקורו של בנימין מטודלה הייתה העיר במצב ירוד, בעקבות ההרס שביצע בה גוליילמו המרושע. אך תהילתה שנודעה בתקופה שקדמה לכך וגם בזו שאחריה לא פחתה, כפי שניתן לראות מהאמרה המוזכרת בהקדמה: "כי מבארי תצא תורה...". בין המאה התשיעית למאה האחת-עשרה היו בה ישיבות חשובות, שבהן חיברו פייטנים מקומיים פיוטים חשובים. באחד מבתי הכנסת בבארי נותרה רק כתובת יהודית מהמאה השלוש-עשרה, שנשתמרה בבית פרטי ב-Strada San Sabino, בתוך הרובע היהודי העתיק שהשתרע עד לקרבת הקתדרלה. לוח שהוצב לאחרונה מחוץ לפאלאצו אפרם (Palazzo Effrem) מציין את קיומו של בית כנסת אחר. הארמונות האלגנטיים במרכז ההיסטורי היו שייכים לכמה משפחות יהודיות חשובות, שהתנצרו במהלך המאה ה-16 (זיזי, מעזיז; קאלו, מקלונימוס). המצבות המוצגות כעת (חלקן ברפרודוקציה) בטירה השוואבית - מקורן בבארי. בתקופה שקדמה למלחמת העולם השנייה התחדשו שם חיי הקהילה. בבית הקברות בבארי ניתן למצוא כמה קברים מהתקופה האחרונה.

Altamura

 

אלטמורה. אחד מארבעת הרובעים של מרכז העיר נחשב באופן מסורתי לרובע היהודי העתיק.

Gravina

 

גרווינה. הכנסייה הקטנה של סן ברתולומיאו הוקמה כנראה על מקומו של בית הכנסת העתיק, שכתובת עברית מהתקופה הנורמנית נותנת לנו מידע מסוים עליו. בתוך הקתדרלה עיטורים שונים שמתארים מנורה. המסורת מספרת כי שחזור הבניין האלגנטי, שנבנה בתקופה הנורמנית, התאפשר בין המאה החמש-עשרה למאה השש-עשרה הודות למימון שנכפה על יהודי מקומי.

Polignano

 

פוליניאנו. גם בפוליניאנו היה רובע יהודי, שעקבותיו נותרו בטופונימיה [חקר השמות] העתיקה. הרחוב הקרוי היום Innocenzo Tanese נקראה בעבר "via della Giudea" (רחוב היהודים). בניין ברחוב זה שימש כנראה כבית כנסת. בקרב המשפחות שחיו זמן רב בשכונה, נראה כי בני משפחת בליפריו (Bellipario) היו יהודים, שהתנצרו כבר בתקופה האנגווינית: שם משפחתם מתייחס לעיבוד עורות, מקצוע שהיה טיפוסי ליהודים. 

Monopoli

 

מוֹנוֹפּוֹלי. בין המאה החמש-עשרה למאה השש-עשרה, התיישבו בה יהודים רבים תחת חסותה של הרפובליקה של ונציה, בהם יצחק אברבנאל שהוזכר לעיל, וחיים יונה, שגורש עם יהודים נוספים ממולדתו סיציליה בשנת 1493. חיים פיקח על בית דין שהיה בין טראני למונופולי, ויש עליו תיעוד נרחב בתשובות הלכתיות מסוימות, ששמורות כיום בפירנצה. בנוסף למידע על חיי הקהילות המקומיות, חיים מציין את שיעורי הפילוסופיה שהעביר אברבנאל, שכתב במונופולי, במהלך המאה החמש-עשרה, שלושה חיבורים משיחיים משמעותיים שבהם הוא קבע את בואה של הגאולה לעם ישראל. במונופולי נותר זיכרון של ישיבה שיצרו כנראה חוקרים נוצרים מתקופת הרנסנס.

Massafra

 

מסאפרה. כתב יד עברי הועתק שם קרוב לאמצע המאה החמש-עשרה. נראה שהקהילה המקומית הייתה קשורה קשר הדוק לעסקי שטיפת בדים.

Taranto

 

טרנטו. "ומשם יום וחצי לטירטנו [טרנטו] היא תחת מלכות ארץ קלבריה ויושביה יוָנים והיא עיר גדולה ובה כמו ש' [שלוש מאות] יהודים ובהם חכמים ובראשם ר' מאיר ור' נתן ור' ישראל".

עשרים ושש כתובות קבורה בעברית, לטינית ויוונית, המכסות תקופה כרונולוגית שנמשכה בין המאות הרביעית והחמישית עד המאה העשירית, נשמרות כיום במוזיאון הארכיאולוגי הלאומי (MARTA). המצבות מאשרות את חשיבות הקהילה, שהוקמה, על פי המסורת, על ידי יהודים שגורשו בידי טיטוס, ועסקה בעיקר בפעילות מסחרית. אפשר שאזורי המגורים היו ממוקמים בעיר העתיקה, ואילו אזור בית הקברות היה מחוץ לשטח העירוני.

Manduria

 

מנדוריה. אין מידע ודאי על נוכחותם של יהודים בקסלנובו (כיום מנדוריה) במאות השלוש-עשרה עד החמש-עשרה, אך היא הייתה משמעותית בין השנים הראשונות של המאה השש-עשרה ועד לצו הגירוש ב-1541. במחצית השנייה של המאה השש-עשרה קם מחדש "הגטו של היהודים" ("Ghetto degli Ebrei"), שמטרתו הייתה כנראה לקלוט בני משפחות של מתנצרים. הרובע נמצא מול כנסיית האם, והוא מתוחם בשלוש כניסות שנסגרו עם שקיעת השמש, בהתאם להוראות הכנסייה שניתנו במאה החמש-עשרה. חזיתו של הבניין, שבאופן מסורתי נחשב לבית כנסת, מעוטרת בשורה של רוזטות; על בית אחר אומרים שהיה "ביתו של הרב".

Oria


אוֹריה. העיר שוכנת במיקום הררי אסטרטגי לאורך ויה אפּיה. מהמאה השביעית ועד למאה התשיעית-עשירית התגוררה בה קהילה יהודית חשובה, בחלקו המזרחי של מרכז העיר, בסמוך לכניסה הידועה עד היום בשם "שער היהודים" (Porta degli Ebrei). באזור הררי, במרחק של כמה מאות מטרים מהשער, התגלה שטח גדול ובו בית קברות יהודי מימי הביניים המוקדמים (המאה השמינית עד התשיעית לספירה). בספרייה העירונית נמצאת אחת ממצבות הקבורה היפות באזור, המתוארכת למאה השישית עד השמינית, עם טקסט בעברית ובלטינית. המצבה מנציחה את חנה בת יוליו (יואל). מצבה נוספת ובה מנורה שמורה בתוך הטירה היפה של פרידריך השני. הכיכר מול "שער היהודים" (בה הוקמה לאחרונה מנורה גדולה) נקראה על שמו של שבתאי בן אברהם דונולו (913 - 973 לערך), רופא ופילוסוף מפורסם, דמות מובילה ביהדות ימי הביניים. המסורת המקומית מזהה בניין קטן ברובע היהודי כבית כנסת. הזיכרונות של קהילת אוריה בעידן הביזנטי ידועים לנו בעיקר בזכות הכרוניקה המפוארת של ספר היוחסין, שחיבר בשנת 1054 אחימעץ בן פלטיאל, שהיה צאצאם של יהודים שהגיעו מאוריה לקַפֹּוֹאַה.

Brindisi

“Un giorno di cammino separa Taranto da Brindisi: situata sulla riva del mare, la città accoglie una decina di tintori ebrei.” Primo punto di approdo dei numerosi ebrei provenienti dalla Terra d’Israele all’epoca della distruzione del Secondo Tempio, la comunità locale era fiorente ancora nel IX secolo, epoca cui risalgono tre importanti iscrizioni funerarie in lingua ebraica, oggi custodite presso il Museo Archeologico Provinciale. L’onomastica stradale conserva il toponimo via Giudea. La sinagoga, trasformata in chiesa, era diroccata già alla metà del XVI secolo

Lecce

 

לצ'ה. בכתובת הקבורה היהודית העתיקה ביותר המתוארכת במערות הקבורה של ונוסה (521 לספירה) כתוב שמו של נכבד יהודי מלצ'ה. לאחר העדויות מהתקופה הרומית, הופיע שוב במאה הארבע-עשרה מידע על הקהילה המקומית, כאשר העיר שבה ופרחה תחת חסותה של משפחת דל באלְזו אורסיני. בתקופת בית אראגון היישוב היהודי היה גדול במיוחד: מוצאם של רוב היהודים היה מקטלוניה ומפרובנס, אך היו גם יהודים רבים שהגיעו מהבלקן. הרובע היהודי השתרע על פני שטח גדול למדי ליד Porta San Martino (שער סן מרטנו) וליד Piazza dei Mercanti (כיכר הסוחרים, שהיום נקראת Piazza Sant’Oronzo). היהודים מילאו תפקיד משמעותי בכלכלת העיר, עסקו בצביעה ובעיבוד עורות, בעבודות בד ומתכת, במתן הלוואות ובתיווך מסחרי. בית כנסת אחד נמצא ככל הנראה בפאלאצו פרסונה (Palazzo Personè) של ימינו, שבו נמצא כיום המוזיאון היהודי. מהמבנה נותרה כתובת עברית מהמאה הארבע-עשרה שעשו בה שימוש מחדש בעת בניית פאלאצו אדורנו. במהלך המאה החמש-עשרה הועתקו בלצ'ה כתבי יד עבריים רבים, במיוחד בעבור משפחת דה באלמס (De Balmes). 

Copertino

 

קופרטינו. Borgo Scialò (אולי קשור למילה "שלום") הוא כנראה האזור האחרון שהיה מאוכלס בקהילה שהפכה משמעותית במיוחד במהלך המאה הארבע-עשרה. הרובע היהודי שכן במקום מרכזי, בפיאצה דל מרקטו (היום פיאצה דל פופולו), בה שכן בית הכנסת, שעליו נבנו הכנסייה והמנזר של מסדר קלרה הקדושה. אחד המסמכים העתיקים ביותר שכתובים בניב של סלנטו הוא התכתבות (בין השנים 1415-1392) בין יהודי מקופרטינו, שבתאי רוסו, לבין סוחר ונציאני נוצרי, ביאג'יו דולפין, שהקימו יחד חברה מסחרית.

Soleto


סולֶטו. הכנסייה הרומנסקית-גותית של סנטו סטפנו משלבת אלמנטים של הכנסייה הלטינית והיוונית במחזור היפהפה של ציורי קיר המכסים את כל הקירות, ומתוארכים לתקופה שבין  סוף המאה הארבע-עשרה לתחילת המאה החמש-עשרה: העיטור העשיר מראה לנו שבקרב האוכלוסייה הנוצרית המקומית היו יהודים, המסומנים ב"סימני השפלה" האופייניים לתקופה (מה שנקרא רוטלה – טלאי בצורת עיגול שהיה על היהודים לענוד על בגדיהם). הקהילה היהודית המקומית התגוררה כנראה בסמוך למה שהיום נקרא Rua Catalana. עיירות אחרות באזור ”גרצ׳יה“ (Grecìa) מעידות, באמצעות השמות השונים, על הנוכחות העתיקה של רובעי יהודים (סטרנטיה, קרפיניאנו וכו').

Galatina


גלאטינה. במאה החמש עשרה, היהודים התגוררו ככל הנראה בעיקר באזור שנקרא כיום ויה זימארה. הד לנוכחות היהודית המקומית נראה בציורי הקיר המפוארים של ג'וטו בבזיליקת סנטה קתרינה ד'אלסנדריה, שנבנתה על ידי משפחת דל באלזו אורסיני בין השנים 1383 ל-1391. במחזור הכריסטולוגי מתחילת המאה הארבע-עשרה, הדמויות היהודיות ניתנות לזיהוי ברור, בעזרת מאפיינים "מגונים" המזכירים מודלים איקונוגרפיים שמוכרים בשטחים שמעבר להרי האלפים.

Nardò

 

נארדו. המרכז, שהיה בעל חשיבות ניכרת במאה הארבע-עשרה, היה מאוכלס בקהילה גדולה שהתגוררה ברובע סן פאולו, קרוב לחומות העיר ובמרחק קצר מהשער הפתוח לכיוון לצ'ה. יהודי המקום עסקו במסחר דרך הים ועבדו בעיקר כצבעים וכבורסקאים. לפי אחת המסורות, בית הכנסת קם במקום שבו נמצא כיום חדר תשמישי הקדושה של כנסיית סנט'אנטוניו דָה פדובה, מקום שנבחר על ידי האדונים הפיאודליים המקומיים כקפלת לוויות. מסמך משנת 1573 מספק לנו מידע על מיקומו של בית הקברות היהודי, שנמצא מחוץ לתחום החומות, לא הרחק מהרובע היהודי, ליד התעלה של נהר האסו (Asso).

Otranto

 

אוטרנטו. "ומשם שני ימים לאורדינדו [אוטרנטו] אשר [על שפ]ת הים ארץ יון ושם כמו ת"ק [ארבע מאות] יהודים והראש שלהם ר' מנחם ור' כלב ור' מאיר ור' מאלי".

בזכות תפקידה כנמל המחבר את האזור עם מזרח הים התיכון, העיר הייתה מקום מושבה של קהילה יהודית חשובה מהתקופה הרומית, כפי שמעידים מסמכים מימי הביניים. המסמך העתיק ביותר המעיד על נוכחות יהודים באוטרנטו הוא כתובת על קברה של אישה צעירה, גליקה, כתובה ביוונית ובעברית, מעוטרת במנורה, ומתוארכת למאה השלישית לספירה. כיום היא שמורה במוזיאון הבישופות (Museo Diocesano). בימי הביניים המוקדמים פרח שם בית ספר שהיו בו פייטנים שונים. באותה תקופה הועתקו בסקריפטוריום כתבי יד חשובים, השמורים כיום בספריות שונות באיטליה ומחוצה לה. ושוב, זכורה האמרה המפורסמת: "כי מבארי תצא תורה ודבר ה' מאוטרנטו".

Gallipoli

 

גליפולי. אנו יודעים שהרובע היהודי היה ממוקם מחוץ למרכז העיר, על האי, באזור שעד היום קיימים בו שמות רחובות שנקראו על שם ההתיישבות היהודית. במשך זמן רב נחשבה העיר בעיני יהודי סלנטו כמעין אי שמח, מקום מסביר פנים, כאשר במקומות אחרים, כמו ברינדיזי ונארדו, השתוללו רדיפות.

Specchia


ספקיה. במאה החמש-עשרה פעל בעיירה הקטנה הזו הרופא דויד נזר זהב, שהתגורר גם בלצ'ה ובקורפו, ובשנת 1415 העתיק ועיטר גרסה עברית של טקסט ערבי על כירורגיה. כתב היד היפה שמור היום בווינה.

Alessano

 

אלֶסאנו. הרובע היהודי היה בשער סנטה מריה (Porta di S. Maria), לא הרחק מהמבצר. הרובע, שראשיתו במאה החמש-עשרה, מאורגן סביב חצר פנימית (כיום Piazza O. Costa), עם קשת כניסה שהשתמרה היטב עד היום.